עקוב
פורסם ב-10:06
הצילום של מאשה פרנצב, בו בחרתי לפתוח את הפוסט על תערוכת הגמר של מחלקת הצילום ב"בצלאל", מציג איש בודד ומבודד בתוך מציאות לא ברורה. בין חלום למציאות, בין חורף קשה לחום הקיץ. הוא נמצא במרחב שעד לא מזמן היה מוכר וברור לו, וכעת הוא נדרש להסתגל לכללים חדשים. הצילום של פרנצב נע בין התפרקות להתחדשות, בין תנועה לקיפאון ומשקף את התהייה אם המציאות המוכרת של פעם תחזור אי פעם.
תערוכת הגמר של מחלקת הצילום ב"בצלאל - אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים" מוצגת בימים אלה בקמפוס הר הצופים. א' עד ה' 21:00-10:00 וביום ו' 14:00-10:00. התערוכה תינעל ב-30 ביולי.
סג'א קוטינה - בת 22. נולדה וגדלה בירושלים. גרה בשכונת בית חנינא.
בפרויקט אני מצלמת את החוויה שלי בירושלים המזרחית ובכפרים ובשכונות מסביבה. אני יוצאת בשעות הבוקר המוקדמות כדי לשוטט ולהתוודע למקום. אלו שעות שבהן אין פעילות אנושית, אך ישנם סימנים ברורים לנוכחותה ולהשפעתה על הסביבה. את הסימנים האלה אני בוחרת לתעד במצלמה אנלוגית בפורמט בינוני. לא מדובר אך ורק בצילום תיעודי המבקש לספר על הזנחה וקיפוח. אני מאתרת ומצלמת מראות של הצטברות והצטלבות הזמנים השונים במרחב. התצלומים חושפים את הרב-שכבתיות של המקום, אשר מסומנת על-ידי אובייקטים ארעיים שנזנחו, נשכחו או עדיין בשימוש: מכוניות, תחנות דלק, שלטים ואתרי בנייה. בצילום אני מבודדת את האובייקטים מהאירועים סביבם והופכת אותם לאובייקטים פיסוליים במרחב הציבורי. זה תיעוד של זמן "המשך", המצביע על הצטברות ועל שינוי איטי, חסר תנועה, אך תמידי. צילום שמפנה את תשומת הלב התת-מודע של המקום.
עברו לתצוגת גלריה