עו"ד על הפרשה • עקב: חינוך חובה לכולם
החובה להקים מוסדות חינוך בכל מקום ומקום כה מהותית וחשובה לרשות מקומית, עד שרבי שמעון בר יוחאי גורס ש"אם ראית עיירות נתלשות ממקומן באץ ישראל – על שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים"
עו"ד אלישי בן יצחק30.07.21 10:08 כ"א באב תשפא
');
},
error: function(errorThrown){
console.log(errorThrown);
}
});
});
(צילום: גרשון אלינסון/פלאש90)
פרשת השבוע עקב, מהווה המשך נאומו האחרון של משה, נאום אותו נושא משה לפני מותו. עניינים רבים מקפלת בתוכה הפרשה, לקראת סוף הפרשה מופיעה אחת מהפרשיות של 'שמע ישראל' והכוונה לפרשת 'והיה אם שמוע'. פרשה זו טומנת בתוכה את הבחירה האמונית בשמירה על קיום המצוות.
בחירה זו היא תמצית תורת הגמול המקראית. וכך היא מנוסחת בפרשת 'והיה אם שמוע'. מחד השכר "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלוקיכם ולעובדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירושך ויצהרך. ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת". מנגד מובא כתוב: "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם להם. וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה".
לכתבה המלאה בסרוגים >
8
פסוקים אלו, לפי תפיסתו של הרב שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש, פרשה זו מהווה המשך ישיר של הרעיון לפיו הצלחת עם ישראל בארצו מותנית באורחות חייו, וכך הם דבריו: "ממשיך את הדברים הקודמים, שהרי נאמר שם שפריחת הארץ ושגשוגה תלויים בהתנהגותנו המוסרית כלפי ה' אלהינו, ואמרו בספרי כאן שה' משגיח תדיר על התנהגותנו המוסרית מראשית השנה ועד אחרית השנה, ועל פי מעשינו הוא נותן ברכה או קללה – לא רק לפרי שבשדה אלא גם לפרי שכבר הובא אל הבית והוכנס לאוצרות, ואפילו לפרי שכבר נאכל".
בהמשך תורת הגמול, כפי שזו מופיעה בפרשת 'והיה אם שמוע' אנו מוצאים את הקריאה "ולמדתם את בניכם לדבר בם". מסביר הרש"ר הירש, "למדו אותם את התורה כך שהיא תדבר אל לבם ותחדור אל רוחם, עד שהיא תהיה הנושא העיקרי של מחשבתם ודיבורם והבסיס לדעותיהם ולהשקפות חייהם". חובה זו של לימוד מתחילה מגיל צעיר מאוד, חובה שמתחילה לפי חלק מהמפרשים מהשעה שהילד מתחיל לדבר. את סמיכות העניינים שבין תורת הגמול המקראית לחינוך ניתן להסביר בקלות, והיא זו המגלמת את הרעיון שכדי לצמצם את ההידרדרות המוסרית אמונית יש לעסוק עוד מגיל חינוך, ולא סתם גיל חינוך כפי המוכר לנו היום, אלא מגיל בו התינוק מתחיל לדבר.
מהבחינה הזו לחינוך משמעות הרת גורל בחברה הישראלית, החינוך הוא התרופה או ההבטחה לקבלת צדדיה הפחות יפים של תורת הגמול המצב בו האדם מחליט לבחור בדרך שמובילה אל העונש.
החינוך – מתחיל בבית אך גם לא מסתיים שם
שילובה של הדרישה לחינוך מהווה לאחד הכלים החברתיים החשובים ביותר לעיצוב דמותה ואופייה של כל חברה, והכוונה 'לחינוך'. עוד הרבה לפני ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם אשר קבעה "כל אדם זכאי לחינוך", ובאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות, הקובעת: "מדינות שהן צד באמנה זו מכירות בזכות כל אדם לחינוך. הן מסכימות כי החינוך ייועד לפיתוחן המלא של אישיות האדם ותחושת כבודו". הניחה התורה את התשתית וקבעה את החובה בדבר הענקת חינוך. הניחה התורה פסוקים רבים מהם בוקעת החובה 'לחנך', כך למשל אנו מוצאים את הקריאות "ואת בניהם ילמדון", או הקריאה "ושיננתם לבניך ולבני בניך"; כמו גם "אשר תצוום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת" אלו ועוד ביקשו להרים על נס את החובה לחנך.
האחריות לחינוך מושתת על שני רבדים, הראשון הוא החינוך הפנים משפחתי, 'חינוך' עליו אמונים הוריו של הילד, כך עולה מפשוטם של מקראות בהם אנו מוצאים את חובת החינוך המוטלת בציר הבין-דורי, מאב לבנו. לצד החובה המטילה חינוך על האב, מפקיעים את בלעדיות החינוך מהוריו של הילד, ומחילה אותה גם על מורים ואנשי חינוך, וכך אנו מוצאים במדרש: "לבניך, אלו תלמידיך, וכן אתה מוצא בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים". דיוק בלשון המדרש מלמד כי חובת החינוך אינה מצטמצמת רק להוריו אלא תחולתה גם על אנשי חינוך.
גישה זו אומצה גם אל תוך ספרו ההלכתי של הרמב"ם משנה תורה, בו מטיל הרמב"ם חובה על מי אנשי חינוך ומורה הוראה לחנך גם ילדים שאינם שלו, וכך הוא פוסק: "כשם שחייב אדם ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, ולא בנו ובן בנו בלבד אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אף על פי שאינן בניו, שנאמר ושננתם לבניך מפי השמועה למדו בניך אלו תלמידיך שהתלמידים קרויין בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים, אם כן למה נצטוה על בנו ועל בן בנו, להקדים בנו לבן בנו ובן בנו לבן חבירו".
התפתחות נוספת בשאלת אימוץ דרך חינוכית ראויה אנו מוצאים בתלמוד הירושלמי אשר מתאר את התקנה על הקמות בתי ספר, וכך אנו מוצאים: "התקין שמעון בן שטח שלשה דברים שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו ושיהו התינוקות הולכין לבית הספר.
הרקע לצמיחתן של מוסדות חינוך ציבוריים מתוארת בתלמוד הבבלי שמתאר לנו סדרת תקנות חינוכיות מהן עולה כיצד התפתחה מערכת החינוך היהודי, וכך מובא: "זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחילה, מי שיש לו אב – מלמדו תורה, מי שאין לו אב – לא היה למד תורה, מאי דרוש? ולמדתם אותם – ולמדתם אתם, התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש? כי מציון תצא תורה; ועדיין מי שיש לו אב – היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב – לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו – מבעיט בו ויצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע".
התלמוד מתאר לנו את התפתחות מערכת החינוך בעם ישראל, בתחילה עיקר נטל החינוך רבץ על ההורים, עם הזמן הפך החינוך למקצוע, החינוך יצא מהתא המשפחתי ועבר אל מערכת חינוך ציבורית שהוקמה בכל מקום מקום. עוד למדים ממקור תלמודי זה על גיל הכניסה לבית הספר שהועמד על דיל שש שבע, מסורת שנשארה וקיימת עד היום.
החובה להקים מוסדות חינוך בכל מקום ומקום כה מהותית וחשובה לרשות מקומית, עד שרבי שמעון בר יוחאי גורס ש"אם ראית עיירות נתלשות ממקומן באץ ישראל – על שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים".
החינוך אינו מקצוע ככל המקצועות
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הראי"ה קוק, עסק בחינוך רבות, באגרת שהוא שלח לעורך העיתון 'חבצלת' הוא כותב את מטרות החינוך, כפי שזו נתפסת בעיניו, וכך הוא כותב: "מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשות טוב וישר". ובמקום אחר הוא עומד על מאפייני הדור והוא קובע: "דורנו מוכשר, וצריך הוא להיות מושפע דוקא מרעיונות שיש בהם חיים רעננים וגודל. דברים מקומטים ומקוטנים חדלו לקחת את לבבו". החינוך כך ממשיך הראי"ה קוק: "החינוך צריך שיהיה לעולם מתאים עם טבע האומה ואמיתת תכונתה".
החינוך אינו מקצוע ככל המקצועות, העיסוק בו הוא עיסוק במצווה, מצווה שחלה על האב ועל כנסת ישראל, אין אחד מהכוחות הפועלים ומעצבים את חינוך האדם רשאים להבטל ממלאכתם ועבודתם תהא שלימה באמצעות שילוב של כלל הכוחות. כמובן שעם הקמת מוסדות חינוך ציבורית עיקר הנטל רובץ על מערכת החינוך, אך חלק לא מבוטל ממשיך לרבוץ על ההורים.
==
אלישי בן-יצחק, עורך דין, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט', ובעלים של משרד עורכי דין.